פסק-דין בתיק ע"א 44437-09-11

ההליך :

1.         הערעור הוא על פסק דין של בית משפט השלום בעכו (כב' הרשמת דנה עופר, להלן: כב' הרשמת ) בת"א 13693-06-09 שניתן ביום 3/8/11, לפיו הורתה כב' הרשמת על דחיית בקשת המערערת (להלן: העירייה ) למתן רשות להתגונן בתביעה שהגישה המשיבה בסדר דין מקוצר, בגין הפרשי הצמדה לחודשים ספטמבר 2008 עד פברואר 2009 - סכום הצמדה חודשי שנדרש עמד על 19,677 ש"ח וסכום התביעה הורכב ממכפלת סכום זה ב-6 חודשים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

עם דחיית בקשת רשות להתגונן ניתן פסק דין לפיו על המערערת לשלם למשיבה 120,819 ש"ח - מלוא סכום התביעה בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה (17/6/09) ועד התשלום המלא בפועל, בצירוף שכ"ט עו"ד על פי התעריף המינימאלי של לשכת עורכי הדין (12,182 ש"ח) נכון למועד מתן פסק הדין, בצירוף אגרת משפט ששולמה (1,510 ש"ח) נכון למועד מתן פסק הדין ועוד הוצאות דחיית בקשת רשות להגן בסך של 2,000 ש"ח נכון למועד מתן פסק הדין.

תיקון פרוטוקול והערת בית המשפט :

2.         הדיון בערעור התקיים ב-21/3/12. במסגרת הערעור עתרה העירייה להצגת ראיה נוספת שהיא חוזה הארכה שנחתם בין הצדדים, ואשר העירייה ביקשה להציגו בערכאה הדיונית, אלא שבסופו של דבר חוזה זה לא הוצג.

            במהלך הדיון נדרשו בעלי הדין להתייחס גם לבקשה האמורה. הדברים פורטו בפרוטוקול בית המשפט ואולם בסוף הדיון ולאחר שהוצאה הוראה להדפסתו של הפרוטוקול, ביקש ב"כ המשיבה להוסיף דברים, ומאחר שבית המשפט לא הורה על פתיחת הפרוטוקול להמשך הדיון, נשמרה זכותה של המשיבה להגיש בקשה לתיקון פרוטוקול, והיא אכן עשתה כן.

            ב"כ העירייה הודיע כי איננו מתנגד לתיקון המבוקש (סע' 1 לתגובה).

יחד עם זאת, מצא ב"כ העירייה להוסיף טיעונים לגוף הערעור, מבלי שניתנה לו הרשות לעשות כן.

לא היה מקום לנסות ולהשלים בעקיפין את הטיעונים בערעור, מבלי לקבל רשות קודם לתוספת האמורה.

יש בדעת בית המשפט - מעבר להתעלמות מן הכיתוב המופיע בסע' 2 ואילך של התגובה - להתחשב בנושא במסגרת פסיקת הוצאות.

3.         לעניין תיקון הפרוטוקול, אני נעתרת לבקשה ומורה כי בסוף הפרוטוקול בהמשך לדברי עו"ד לביא תיווסף הפסקה הבאה:

                        " עם זאת יראב שומרת על זכותה להציג בפני הערכאה הדיונית את מלוא טענותיה באשר לפרשנות הנכונה והראויה של סע' 2.1 בהסכם הארכה, אם יוחלט בכל זאת מסיבה כלשהי על ידי בית משפט נכבד זה לבטל את פסק הדין".

הנסיבות הצריכות לעניין :

4.         בין הצדדים נחתם ביום 14/8/07 חוזה למתן שירותי איסוף ופינוי אשפה לתקופה של 24 חודשים. בסע' 10.2 לחוזה נקבע מנגנון הצמדת מחירים, בזו הלשון:

                        " המחירים צמודים 60% למדד המחירים לצרכן, ו-40% למדד ההובלה, כהגדרתם בסעיף 3 לעיל החל מתום שנת העבודה הראשונה, מדי שישה חודשים".

בהסתמך על הסעיף הנ"ל תבעה המשיבה (להלן: יראב ) בסדר דין מקוצר הפרשי הצמדה לחודשים ספטמבר 2008 עד פברואר 2009. העירייה הגישה בקשת רשות להתגונן בטענה כי פרשנות המשיבה איננה נכונה, וכי הצמדת המחיר צריכה להיעשות לא לאחר 12 חודשים אלא לאחר 18 חודשים, מתום השנה הראשונה ובתוספת 6 חודשים נוספים, וזאת, בין היתר, לאור סע' 22 להסכם, לפיו במקום שישנן הוראות סותרות בחוזה, תחייב פרשנותו של מנהל מחלקת תברואה בעירייה או כל מי שהוסמך על ידי ראש העירייה בכתב לצורך חוזה זה (להלן: המנהל ).

עוד טענה העירייה כי הנחיות החשב הכללי במשרד האוצר מורות כי אין להצמיד כלל התשלומים הכלולים בהסכם שמשך ביצועו עולה על 12 חודשים, והחוזה בין הצדדים נכרת לתקופה של 24 חודשים.

5.         במהלך הדיון בפני בית משפט קמא, טענה העירייה, מבלי שהגישה בקשה בכתב לעניין זה, כי ימים ספורים לפני שהוגשה התביעה על ידי המשיבה, חתמה האחרונה על מסמך הארכת ההתקשרות עם העירייה - חוזה שנערך ונחתם במשרדי העירייה ביום 3/6/09 (להלן: חוזה הארכה ), ובמסגרתו, לטענת העירייה, ויתרה המשיבה על כל טענה או תביעה בכל הקשור לחוזה ההתקשרות.

אין חולק כי חוזה הארכה לא הוגש בערכאה דלמטה. ב"כ המשיבה התנגד להצגתו, בהיות המסמך מצוי תחת ידי העירייה מאז שקיבלה את התביעה לידיה, וטען, בין היתר, כי מדובר בטענה כבושה.